הרעיון לסייר במושבות הארץ קינן בראשו של הרב קוק במשך שנים. לעשות מסע למען חיזוקה של היהדות במושבות, להשגיח על דרכי היהדות. הרב קוק היה משוכנע שכוחו החינוכי של סיור כזה הוא רב "והשיחה והדרשה וכל ארחות הקירוב" יכולים להועיל יותר מאשר הקשר מרחוק.
הרב קוק פנה בח' באלול תרע"ב (1912) במכתב אל מתיישבי הגליל, "הנה מאז באתי אל הקודש צמאה נפשי לבקר את מושבותיכם היקרות לראות את שלומכם […] ואת שלום אדמת הקודש […] לברך את כל מעשי ידיכם בארץ חמדה […] ".
בשנת תרע"ד (1913) יצא מסע הרבנים לדרך ביום רביעי י"ט חשבן. בראש המסע נמצאים הרב אברהם יצחק קוק (היה הרב של יפו והמושבות), הרב יוסף חיים זוננפלד (הרב של העדה החרדית בירושלים), הרב יונתן בנימין הלוי הורביץ (שימש יו"ר תנועת אגודת ישראל בארץ ישראל.
שמות היישובים בהם ביקרו :
חדרה, זיכרון יעקב, בת שלמה, שפיה, עתלית, חוות אהרנסון, חיפה, חוות מרחביה, מושבת מרחביה, כפר תבור, סג'רה, בית גן (כיום התמזגה עם יבנאל) יבנאל, פוריה, חוות כינרת, מושבת כינרת, דגניה, מנחמיה, טבריה, מצפה, מגדל, ראש פינה, משמר הירדן, יסוד המעלה, מטולה וצפת.
מטרת המסע :
המסע הוגדר כמסע התעוררות וקרוב לבבות כדי למנוע קרע שהחל להיווצר בין הישוב הישן לישוב החדש, לדעת מה קורה בישובים החדשים של העלייה השנייה ולחזק את הישובים של העלייה הראשונה כי אין רב בכל מקום וישוב. השאלות העיקריות שעמדו על הפרק היו החינוך במושבות, שמירת השבת, קיום המצוות התלויות בארץ ושאר ענייני הדת במושבות החדשות. את מטרת המסע ניסח הרב קוק "לפקח על עניני הדת והיהדות בכלל שמה, ובפרט לשום דרך סלולה בתיקון ענין התרומות ומעשרות ולהציל את הרבים מאיסור טבלים". דומה שמעֵבר לפיקוח על ענייני השבת, הכשרות, החינוך הדתי ובתי הכנסת במושבות, המטרה של הרב קוק הייתה להפגיש את היישוב החדש עם היישוב הישן, כדי לשבור את המחיצות המתגבהות בשל העדר מגע אישי.
מושבות עלייה הראשונה של הגליל התחתון הן יבנאל, כפר תבור, אילנייה. האנשים של העלייה השנייה לא קרו לעצמם כך וגם לא ידעו שיהיה עלייה שלישית.
דגניה עלה לקרקע. ישובים חדשים עם יהודים מאוד מיוחדים, צעירים וחלוצים שלא שומרים מצוות, לא הולכים לבית הכנסת, אוכלים טרף וכולי, אבל מקיימים, ע"פ הרב קוק, באחד המצוות חשובות ביותר שהיא ישוב הארץ.
