דמויות מפתח בחינוך
יוסף ויתקין
ויתקין מנהל ומורה ראשון בכפר תבור , בן למשפחת מחנכים שעלה לישראל ב1897 , לימד תחילה במושבה גדרה וביקש לקשור בין הזיקה הרוחנית לזיקה הפיזית לארץ ישראל.
בהיותו בן 26 והוא חולני בטבעו הגיע ללמד ולנהל את בית הספר בכפר תבור – תקופה שהיתה רעה וקשה עבורו "ואצלי בוץ ובוץ, עמוק הוא, שחור ומדבק.." . ויתקין שנה את הנוף, זילזל במתיישבים, ריחם על התלמידים ותיעב את המורים הכפופים לו.
את האיכרים שעיקר עיסוקם בהישרדות וקיום פיזי - לא הבין ולא רצה להבין. הוא הנהיג מסורת של טיולים
, לימודי עברית ושיעורי עזר לתלמידים שידם אינה משגת זאת. לשיטתו הפדגוגית "רק טבעה הנפלא של ארץ ישראל יכול היה לברוא בסיפוריו המקסימים את הילד קושרים אותו בקשר אמיץ אל ארצו ואל מולדתו..".
ה"קול הקורא" ליישוב הארץ שכתב לאחר מותו של בניימין זאב הרצל ואותו שיגר מכפר תבור יביא לו תהילת עולם בסברי ימי הציונות.
הוא סיים את תפקידו ב1911 ומסרו למחליפו אשר ארליך "מקומך כאן , עלה והצלח ! אני לא הצלחתי כאן ולא כלום.." שנה לאחר מכן נפטר בן 36 בלבד.
אשר ארליך
הנחיל את חינוכו לילדים מתוך מגמה שאלו ינחילו אותו להוריהם קשי היום. את החיבור לארץ של נבות היזרעאלי העריץ ומליץ לקרוא לילודים על שמו. היה זה מורה שהגיע מאודסה אך "התמסרתי לציונות ללא גבול" כדבריו, לכפר הגיע עם אשתו ב1911 אחרי שכבר הוכר והיה ציר בקונגרס הציוני, רב בהשכלתו ואיש צבא (צבא הצאר במשך ארבע שנים בקוקז) בעל מוצקות דעת ומוצקות פיסית.
הוא החליט להעלות את רמת הלימודים ולשלב חינוך גופני. הוא ביטל את שיעורי העשרה בצרפתית ובמקומם לימד בעזרת המורה שמואל בן שבת ערבית.
בכל תגרה עם הבדואים יצא עם המתיישבים לעזרתם ונודע בגליל כ"מועלם אל טוויל". דרש מתלמידיו שלא להראות מורך לב ולימדם ניווט, תרבות הגוף ולחימה.
היה שותף לעשייה ההתיישבותית בנוסף למשימתו הפדגוגית ומעורבותו הציבורית היתה לצנינים בעיני יק"א- היא גם זו שגרמה לו לבסוף להפסיק את כהונתו.
שנים רבות הילך הסיפור על כך שהכה עד זוב דם "בדואי כושי" ענק שהתהלך במושבה שיכור וניסה את מזלו עם נשות המושבה. כשהגיעו העות'מניים לעוצרו גילו על ביתו דגל רוסיה וכך נימנע מעצרו של ה"נתין הזר".
גלגולו של בית הספר בכפר תבור
בית הספר הראשון הוקם ב- 1903 ע"י יק"א (כולל תשלום שכר המורים) ועקרונותיו החינוכיים הותוו על ע"י קלווריסקי מרגליות: "אינני חפץ ב'חדרים' ולא בבתי ספר של לשון אירופאית...".
למדו בעברית וביה"ס שימש גם כבית הכנסת ומגורי המורים (כמו גם המאפיה, בית הועד ועוד..) שהיו בעלי השכלה, נהנו ממעמד בכיר גם בחיי היומיום במושבה. האיכרים ראו בחינוך צורך מהמעלה הראשונה והקפידו בתשלום שכר הלימוד למרות הקשיים הכלכליים. כיום משמש המבנה כספרית כפר תבור.
בשנת 1911 עם הרחבת הכפר עבר ביה"ס למבנהו החדש בן ארבע כיתות ומגורי משפחת המורה. לימים ניפתח במקום גם גן ילדים שמומן מכספי האיכרים. בית הספר שימש גם כמרכז תרבותי ו'קלוב תבור' שפעל בו בימי שישי ושבת משך מבוגרים רבים שאף הוציאו לאור עיתון מקומי – "הדגדגן" שהופץ אחת לשנה בפורים. כיום משמש מבנה בית הספר השני כבית המוסיקה ע"ש צפירה – שנקר.
בשנת 1996 נחנך בית הספר היסודי ע"ש יצחק רבין ז"ל בחלקו המזרחי של הכפר, זאת לאחר למעלה מעשרים שנות "גלות" בביה"ס כדורי. פתיחת בית הספר היא חלק מתנופת הבנייה והאכלוס בכפר תבור ומשמש כיום מאות ילדים. בית הספר מצוי בסמיכות לבית הנוער וקריית הספורט ומצויים בו גינת לימוד ופינת חי.
"ביקרתי את בית הספר והתענגתי לראות כמה יודעים הילדים את הארץ ומראותיה , עריה וכפריה , נהרותיה ויאוריה , בעוד שאינם בקיאים גדולים לא בתנ"ך ולא בדברי ימי ישראל..."
יוסף קלויזנר 1912