בטחון והגנה

השכנות לבדואים, למוגרבים ולצ'רקסיים בגליל התחתון הביאה ליחסי שכנות והכרות טובים וטובים פחות , אלו נסובו סביב הפערים המנטליים, הבדלי הדת, שותפות כלכלית, אינטרסים משותפים ו"הפרד ומשול" של השלטון הטורקי.

מושבות הגליל התחתון וכפר תבור בתוכן הוקמו מתוך אמונה השיתוף פעולה עם הישובים הקיימים. לצערנו חלקם של הערבים, ביחוד הבדואים ראו ביהודים בני העלייה הראשונה "ואלד אל מית"  - בני מוות שאין בידם לעמוד על חייהם ורכושם.

בכפר תבור היו יחסי כבוד וכלכלה, כולל ח'רתים (אריסים) שחיו בנחלות, אך לא אחת היו גם אירועים דרמטיים הכוללים פרשיות שוד ורצח, תקיפות על רקע לאומני והתנכלויות על בסיס ריב אדמות.

בימי השלטון התורכי היה צורך במערך הגנה עצמאי, זאת בשל אוזלת ידו של השלטון, במיוחד אל מול שבטי אל זבח שהיו בגליל התחתון. גם הבאת הצ'רקסים לא הואילה.

במעבר למנדט בריטי לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידם במלחמת העולם הראשונה (1917) השאיפות לעתיד של שקט, חוק וסדר היו גדולות.

חשוב לזכור כי בעת המנדט הפך הסכסוך לסכסוך לאומני, מאורעות 1929, המרד הערבי הגדול 1936-9 לא פסחו גם על מושבות הגליל התחתון.

האנגלים לא עסקו בדיפלומטיה, לא ניסו להשכין סדר בין הכפרים בגליל התחתון, אלא עסקו בהקמת תשתית משטרתית ותשתית כבישים ומצודות (טיגארט) לביטחון שוטף – ההגנה הייתה שוב בידי המושבה.

1920, חגיגות הקציר, כולם מוכנים למסכת, אך אחרי תפילת שחרית של שבת מתחילות השמועות להתגנב – עדר הבקר ניגנב ובסמוך למושבה נהרג משה קלימנטובסקי ונפצעו נחמן קרניאל וצבי פייקוביץ'. מדובר היה על 90
ראש בקר שהיה מקור החריש, החלב והבשר של המושבה כולה, הון שניצבר בשנות עמל.

צעירי המושבה מלווים בעשרה שוטרים בריטים יצאו למצוד שתוצאותיו מצויינות לעיל – וכך יום השבת הקדוש הפך ליום אבל במושבה ולמשבר אמון גם אל מול השוטרים הבריטים. נשק רב נאסף ומתחילה תקופה של ארגון הגנה עצמית, כאשר ברקע מאורעות תל חי.

שנה לאחר מכן מושבת הגזלה לאחר מסעות של צבי פייקוביץ (אחיו של יגאל אלון) לעבר הירדן המזרחי.

ב- 12 בספטמבר 1920 , אנשי קבוצת העבודה מנסים להגיע לחגיגות ראש השנה בכפר תבור ומותקפים על ידי הערבים על אם הדרך , לעזרתם מגיעים אנשי המושבה ומניסים את הרבים אך במחיר כבד של מותו של ליפא סולובייציק שניטמן בבית הקברות .

מאי 1921, ירי על המושבה, אך אנשיה קוראים ל"החזיק באופן תדירי את היחסים עם השבט וראשיו..". בכפר תבור מופעל משמר רוכבים הנע באופן סדור וחמוש על הדרך בין המושבה למרחביה.

קרבות של נשק קר בין רועים בדואים וצ'רקסים העולים בחוצפה על שדות המושבה וגם קרבות של ירי נשק חם  - רובן נגמרו בסולחה.

הוקמה ועדת ביטחון שעשתה סדר בשכירת שומרים , ברכש נשק ותחמושת וארגון תורנות בקרב האיכרים  , כך עד פרוץ המרד הערבי הגדו ב1936  , ממנו והלאה החלה ממשלת המנדט לשנות את אורחותיה וכל פעילו  , גם פלילית , של ערביי הסביבה נחשבה לפעילות טרור שנענתה התגובה הולמת וקשה.

אהרון צוייס ששדותיו גבלו עם שדות "כדורי" הותקף על ידי בדויים ורק התערבותם של יגאל אלון וחבריו הכדוריסטים מנעה גניבת התבואה ורצח. גם יוסף אליאל הותקף בשדהו ונפצע קשות.

נוטרים שהתמקמו בכפר מנעו מתקפה של ערבים ב1937 על כפר תבור, הדבר גרם לשקט של שנה.

בשנות המרד התפתחה שיטת "חומה ומגדל" שהפגינה כושר ארגוני לוגיסטי ואסטרטגי ובאה לענות על הספר הלבן הראשון.

השמירה על הכביש בין כפר תבור לעפולה הפכה קשה מיום ליום – אך הייתה הכרחית ולשם כך הוקצתה חוליית רוכבים בני הכפר. בני הכפר אף השתתפו בעלייה לחניתה בפיקודו של יגאל אלון ולצערנו נהרג שם רוטבלט יוסף בן הכפר.

1938 אופיינה בהתנכלויות דרכים ובשריפת שדות, השלטון הבריטי לא נענה לדרישת ועדת הביטחון לשים שוטרים, אך הסכים לתת 10 רובים ולממן גפירים מבני המושבה. ערבים לא נראו עוד בתחומי המושבה.

סיום המאורעות והמרד הערבי הגדול ותחילת המלחמה בצורר הנאצי, הביאו לשינוי בראיית העולם של צעירי המושבה בני הדור השני. אחדים שירתו בצבא הבריטי, אחדים גוייסו לפלמ"ח שהוקם בחסות הבריטים כחלק מתוכנית "מצדה שבכרמל" והשאר שימשו בתפקידי שמירה כנוטרים בכפר.

אחד המנהיגים הצבאיים שפיקד על הפלמ"ח ואח"כ היה מפקד חזית המרכז היה בן הכפר יגאל (פייקוביץ') אלון שעם הקמת המדינה השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף והיה לחבר כנסת ואף לשר בממשלות ישראל.
הוא שטבע את האמרה שהיא נר לרגלי הנוער והמוזיאון " עם שאינו מכיר את עברו , ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.."

בחודש מרץ 1948 כבר היה הגליל התחתון תחת מלחמה, ציר עפולה טבריה היה יעד מרכזי להתנכלויות והקשה על הקשר בין מושבות וקיבוצי הגליל התחתון. זו הייתה שעתם של בני הדור השני והשלישי במושבה והניסיון והארגון הצבאי היו תחת ניסיון.

לשבטי אל זביח נוספו שכירי חרב מוסלמים יגוסלבים ויחד עימם הם ניהלו קרבות והיתקלויות קשות – ידועה ההתקלות של אנשי קיבוץ בית קשת ובראשם עלי בן צבי שחוסלו על ידי אנשי השבטים הללו. הפרשה עוררה כעס עצום בגליל התחתון ובכפר תבור בפרט לאור העבר המשותף ביניהם לשבטים ופעילות נקמה החלה להתרקם. הבדווים מפחד הנקמה עזבו את שטחיהם לעבר הירדן המזרחי, נטשו את בתיהם שבקרבת סג'רה והתחבאו במורדות התבור המיוער. כיתת הפלמ"ח של כפר תבור לקחה על עצמה את הליווי של השיירות בין טבריה לעפולה.

בכפר תבור התמקמה חטיבת גולני, הוקם בית חולים שדה ומפוני סג'רה התארחו בבתי האיכרים. הוכשר שדה תעופה לטייסת הגליל דרומית לבית הכנסת ומפה יצאה ההתקפה על לוביה הכפר העוין הגדול שבצומת גולני.

סוף הקרבות בגליל התחתון וגירוש צבא ההצלה של קאוג'י ב-18 ביולי 1948 סימלו את שליטת המדינה הצעירה בגליל התחתון באופן מלא.